תמצא מקום טוב בגן עדן

סיפור מפותל ורב מעללים, על משפחה יהודית, בעיר הול, בצפון אנגליה. משפחה אמידה עם תשעה אחים (7 בנים ו-2 בנות) בשנות ה-30. רק ארבעה מהם עדיין איתנו.

שלשה אחים ולן, אביו של יגאל, ביניהם, היו חברים בתנועת הבונים.

האחים החליטו לעלות לארץ ישראל, לקיבוץ עמיעד, בשנות העשרים לחייהם, למורת רוחם של הוריהם.

לן, הראשון שהחליט לעלות ארצה, סיפר הודות ההודעה הדרמטית לאימו:

"אני עולה אבל נשארים איתך עוד שמונה ילדים ".

אימו שאלה אותו: "כמה אצבעות יש לך ביד? "

הוא ענה: "עשר".

האם המשיכה לשאול: "האם היית מוכן לוותר על אחת מהן?

כל שכן על אצבע המורה? כי אתה עבורי האצבע המורה שלי, האצבע הכי חשובה.

לן בן ה-86 אמר בביקורו אצלנו, שהקריאה לעלות הייתה חזקה מדי. אי אפשר היה לעמוד מולה.

המשפחה התפצלה. בראיין האח הקטן בן ה- 79 היום, גר בלונדון כל חייו ולאחר פרישתו עבר לצ'לטנהאם.

למרות המרחק, והקושי בתקשורת, הקפיד על קשר אמיץ כל השנים עם אחיו הבוגרים.

אירגנו פגישה בחצי הדרך לאחים לבית משפחת גודמן-שניידר:

ממתינים בהתרגשות להגעתו של בראיין האח הקטן.

בעיירה שקטה ועתיקה,

מה השעה? אולי כדאי להתקשר?

הפגישה:

החיבוק:

השמחה:

שני האחים ישבו להם שעות בפאב:

והזכרונות לא הפסיקו להתגלגל על הלשון.

לבסוף נעמדים לתמונות אחרונות:

גם אני השתרבבתי לתמונה

יגאל ובת דודתו המקסימה מרלין

קשה להיפרד

רגע לפני פרידה, בראיין צוחק ומבקש מאחיו הגדול: "תמצא מקום טוב בגן עדן ותקרא לי כשאגיע לשם, אבוא להיות איתך."