אהובת הספן בקלובלי

24 שנה חלפו, 24 שנים מאז ביקרנו לראשונה בclovelly. חזרנו לכפר הזה כי הוא ריגש אותנו. אז, כשהיינו צעירים, מחצית בגיל.

כפר שניתן ללכת בו רק ברגל או על גבי חמורים. כפר שחי על דייג ומספר את סיפור היציאה לדייג בים האכזר, יום אחר יום, מספר על הסכנה, הדאגה של הנשים המחכות והאבדות הרבות.

הרוח שוב מוסרת הודעה לים רגע עוברת רגע נסגרת בין שערי הנמל יש ניחוח ערק

ורשתות קרועות

שיר אהובת הספן הנשכחת שיר הנשים המחכות

הוא לא ידע איך היא קנאה בספינות הוא לא ידע איך היא חכתה בלילות

רגע לא בטוח מול מפרש רטוב זעם הרוח מכה את המים את לב הנשים על החוף נר אחד ברוח שאינו כבה דולק בחלון שתאר ג'ורג' אמאדו הים האכזר ההוזה

הוא לא ידע...

הרוח שוב מוסרת הודעה לים רגע שותקת

רגע מספרת

הלילה מת הספן

מקווים לשוב בעוד 24 שנים אוהבים כמו אז, כמו היום.

בחווה גרים בכייף זוג שירש את החווה מהמשפחה דור אחר דור . לא נגעו, לא חידשו.

רצפת בטון, תמונות ישנות, ריהוט עץ כבד, חלונות בעלי זכוכית כפולה שלא פותחים לעולם, וילונות פרחוניים, מיטה רכה רכה. הכל אפלולי משהו, גם ביום. שם לנו.

חבל שאי אפשר לראות בתמונה את כל הריבות ואת ארוחת הבוקר המסורתית. ארוחה הכוללת שעועית, ביצה עם בייקון ונקניקיות. את זה לא אכלנו.

ביקשנו ביצה רגילה ומלפפון ועגבניה.

המארחת שאלה שלש פעמים אם אנחנו מתכוונים לעגבניה ומלפפון לא מבושלים.