ומה עכשיו?

אני חושבת שהסתגלתי למקום. 5 חודשים עברו.

חודשים שבהם השקעתי המון אנרגיה בהסתגלות.

מכירה יותר מקומות, מכירה יותר את המוצרים בסופר מרקט (למשל כשחיפשתי אבקת סוכר לא ידעתי איך לומר את המוצר באנגלית ולכן היה קשה גם לשאול), לנהוג בצד ההפוך אף על פי שכל יום מחדש אני מתיישבת בצד של האין הגה ורק אחרי שאני נוכחת שטעיתי עוברת לצד השני, הסתגלות לדבר אנגלית, לשמוע אנגלית ולקרוא באנגלית ועוד המון דברים קטנים של החיים שפה דורשים מאמץ ובארץ מובנים מאליהם.

בארבעת החודשים הללו הגיעו אלי אורחים משפחה וחברים שבוע משיק לשבוע ללא הפסק. היתה לי את הזכות להינות מזמן איכות בכמות עם אנשים שאני מאד אוהבת. כשאחרוני האורחים עזבו וידעתי שיש לפחות חודשיים של פסק זמן, שאלתי את עצמי:

ומה עכשיו?

קר יותר בחוץ, הזריחה בשעה 8.00 והשקיעה ב16.00. יום קצר. חשוך וקר בדרך כלל.

התכנסות.

המתנה הכי גדולה. להיזכר מה אני הכי אוהבת.

התחלתי ביוגה, אשטנגה יוגה, מדיטציה בעזרת אחותי האהובה והמדריכה הכי טובה בעולם.

המשכתי לטניס ולשחייה. כמעט כל יום...

קניתי מכשיר פלאים, תרמומיקס שמאפשר לפתח יצירתיות במטבח. מבשלת ואופה המון דברים חדשים. יגאל וארז אחראים על הטעימות.

איזה כייף לבד (לא בודד).